לצפייה באירועים שהתקיימו במרכז 2017- 2018 לחץ כאן
מספר יהודים עשירים הוסיפו והותירו הקדשי ממון גדולים לטובת ועד העדה. ההקדש הגדול ביותר היה של סימה בליליוס מכלכותא שהותירה ב-1926 סך 80,000 לא"י ל"בית הכנסת הגדול בירושלים" (שלאחר התדיינויות נקבע כבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי) וכן כספים לרכישת ארבעה בניינים עם חנויות ודירות, שנבנו במספר שכונות, כגון רחביה. הקדשים גדולים התקבלו גם מחיים אהרון ולירו ומרפאל אהרון גבאי וכן מהקדש בית היתומים הספרדי של משפחות בורוכוף ויששכרוף.
בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחודשיים לאחר הכיבוש האנגלי של ירושלים, קם ועד העדה הספרדית בירושלים. במתכונת החדשה שנמשכה כל תקופת המנדט, הוא היה ישות משפטית שמתפקידיה, בין השאר פיקוח על נכסי העדה בארץ ישראל ובחוץ לארץ, על הכנסותיה, ניהול נוסדות חינוך וחסד והחזקתם, על מתן סיוע לתלמידי חכמים ורבנים ועל צדקה לנזקקים.
בין השנים 1938–1947 נשיא ועד העדה הספרדית היה עורך הדין דוד אבולעפיה.
לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הקמת המדינה, נמצא חלק גדול מרכוש הוועד מחוץ לשטחה, דהיינו בשטח ממלכת ירדן; כמו כן, וועד העדה איבד את השליטה על חלק מההקדשים לטובתו, כגון על הקדש סימה בליליוס.
מעמד הוועד נחלש גם כתוצאה ממאבקים רבים בצמרת ועד העדה הספרדית בין מנהיגיו היו אליהו אלישר ודוד סיטון.
סיבות נוספות לפיחות במעמד העדה הספרדית, קשורות לשואת יהודי אירופה, בה נכחדו או יצאו ממדינותיהם, בני קהילות האם של העדה מסלוניקי ויוון בכלל, בבולגריה וביוגוסלביה; ובמקביל, בשל עליית יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון, שרבניהם ומנהיגהם תפסו עמדות השפעה בחיי הדת והמסורת של יהודי המזרח.
באמצע שנות ה-80, לאחר שהתקבל חוק העמותות, פוצל הוועד לשש עמותות אחיות שבהן "ועד העדה הספרדית"; "החברה קדישא הספרדית" ו"בית החולים משגב לדך".
משנת 1990 עמד בראשות ועד העדה הספרדית יחזקאל זכאי
פעילות במרכז
