יהדות לוב

הקהילה היהודית  של לוב,  מנתה ערב הקמת מדינת ישראל כ-38,000 איש ומרכזה היה ב  (לכן מכנים את עולי לוב בישראל "טריפוליטאים"). ריכוז נוסף וקטן יותר של יהודים התקיים במזרח המדינה, באזור בנגאזי וטוברוק. מספר מסוים של יהודים הגיעו אף לפנים המדינה, קרוב ל, יהודים אלה התבדלו מסביבתם והתגוררו בשכונות נפרדות, חלקם ב חצובות בקרקע כדי להתבדל, להישמר מפרעות ולשמר את החברה היהודית.

במהלך ההיסטוריה, עמים רבים עברו את ארצות  במסעות כיבוש. היהודים שהתגוררו בערי החוף טריפולי,  ו, לעיתים הושמדו או הוגלו. חלק קטן מהיהודים נדחקו מפנים המדינה לאזורים מדבריים על מנת לשמור על יהדותם.  כתב על יהדות לוב: "יישוב קדמון מושרש, שהחזיק מעמד בתנאים קשים ושמר על צביונו ואופיו בתוך המסגרת הכללית של האומה".

לאחר גירוש ספרד ופורטוגל, הגיע ללוב גל יהודים נוסף שהוטמע בקהילה אשר השפיע תרבותית ודתית על החברה היהודית.

בשנים 1911–1943 איטליה כבשה ושלטה בלוב, לוב הפכה לחלק מ"איטליה הגדולה", מאות אלפי איטלקים חיו ועבדו בשטחי לוב. התרבות האיטלקית הושלטה בלוב בתחומי החינוך, תרבות, מסחר שפה וקולינריה.

בשנות השלטון ה, משנת  עד  ולאחר מכן בשנות העצמאות של לוב, סבלו היהודים מהעם הלובי, שערך בהם , פצע והרג ופגע ברכושם. היהודים התארגנו והפעילו הגנה עצמית. לאחר הקמת המדינה עלתה רוב קהילת לוב לישראל, אך חלק נכבד ממנה היגר ל. ב מהווים יוצאי לוב מרכיב מספרי וכלכלי חשוב בקהילה היהודית, הקהילה מחזיקה ב ומוסדות. בשנת , לאחר עלייתו של הקולונל  לשלטון, עזבו אחרוני יהודי לוב את המדינה לישראל ולאיטליה.

העלייה מלוב

דף הבא